Daf 7a
אִקְּלַע לְהָהוּא אוּשְׁפִּיזָא רְמוֹ לֵיהּ שְׂעָרֵי לְחַמְרֵיהּ לָא אֲכַל
אָמַר רַב יוֹסֵף כַּמָּה נְפִישׁ גַּבְרָא מִמֹּשֶׁה וְשִׁתִּין רִבְּווֹן דְּאִילּוּ הָתָם חַד זִימְנָא וְהָכָא תְּלָתָא זִימְנִין וְדִלְמָא הָכָא נָמֵי חֲדָא זִימְנָא אֶלָּא כְּמֹשֶׁה וְשִׁתִּין רִבְּווֹן
Rachi (non traduit)
כמשה ושתין רבוון. שנחלק להן ים סוף:
דלמא ה''נ חדא זימנא. אלא מתיירא היה שלא יחזרו המים וישטפו השנים והיה מדבר עליהם שימתין להם הנהר:
הֲוָה הָהוּא גַּבְרָא דַּהֲוָה דָּארֵי חִיטֵּי לְפִיסְחָא אֲמַר לֵיהּ חֲלוֹק לֵיהּ נָמֵי לְהַאי דִּבְמִצְוָה עָסֵיק חֲלַק לֵיהּ הֲוָה הָהוּא טַיָּיעָא דִּלְווֹה בַּהֲדַיְיהוּ אֲמַר לֵיהּ חֲלוֹק לֵיהּ נָמֵי לְהַאי דְּלָא לֵימָא כָּךְ עוֹשִׂים לִבְנֵי לְוִיָּה חֲלַק לֵיהּ
Rachi (non traduit)
לבני לויה. לבני חבורה שמניחן והולך:
כך עושין. בתמיה:
טייעא. סוחר ערבי:
דלווה בהדייהו. נתחבר עמם בדרך:
דבמצוה עסיק. דכתיב (שמות יב) ושמרתם את המצות דמתחלת טחינה והרקדה בעיא שימור לשם מצה:
אֲמַר לֵיהּ גִּינַּאי חֲלוֹק לִי מֵימֶךָ וְאֶעֱבוֹר בָּךְ אֲמַר לֵיהּ אַתָּה הוֹלֵךְ לַעֲשׂוֹת רְצוֹן קוֹנֶךָ וַאֲנִי הוֹלֵךְ לַעֲשׂוֹת רְצוֹן קוֹנִי אַתָּה סָפֵק עוֹשֶׂה סָפֵק אִי אַתָּה עוֹשֶׂה אֲנִי וַדַּאי עוֹשֶׂה אֲמַר לֵיהּ אִם אִי אַתָּה חוֹלֵק גּוֹזְרַנִי עָלֶיךָ שֶׁלֹּא יַעַבְרוּ בְּךָ מַיִם לְעוֹלָם חֲלַק לֵיהּ
Rachi (non traduit)
ספק עושה. שמא לא יתנו לך בפדיון:
רצון קוני. כל הנחלים הולכים אל הים בגזירת המלך:
Tossefoth (non traduit)
אמר ליה אתה הולך לעשות רצון קונך כו'. שמא שר של ים השיב לו כך אי נמי רבי פנחס היה מחשב בלבו שלכך היה מניח מלחלוק לו וכענין זה צריך לפרש בפרק קמא דמסכת ע''ז (דף יז.) גבי רבי אליעזר בן דורדייא דאמר שמים בקשו עלי רחמים:
מַאי בְּהֶמְתָּן שֶׁל צַדִּיקִים דְּרַבִּי פִּנְחָס בֶּן יָאִיר הֲוָה קָאָזֵיל לְפִדְיוֹן שְׁבוּיִין פְּגַע בֵּיהּ בְּגִינַּאי נַהֲרָא
Rachi (non traduit)
גינאי. שם הנהר:
וְדִלְמָא עִישֵּׂר עֲלֵיהֶם מִמָּקוֹם אַחֵר לֹא נֶחְשְׁדוּ חֲבֵרִים לִתְרוֹם שֶׁלֹּא מִן הַמּוּקָּף וְדִלְמָא נָתַן עֵינָיו בְּצַד זֶה וְאָכַל בְּצַד אַחֵר אֲמַר לֵיהּ חֲזִי מַאן גַּבְרָא רַבָּה קָמַסְהֵיד עֲלֵיהּ
Rachi (non traduit)
חזי מאן גברא רבה אסהיד עליה. ראה כמה אדם גדול העיד עליו דהיינו רבי יהושע הואיל ובא להעיד על זאת יפה כוון ודקדק בדבר אל נכון:
נתן עיניו בצד זה. לקרוא לו שם מעשר על צד שני ואכל מצד שני:
לתרום שלא מן המוקף. מן המחובר וסמוך לו כגון אין מקיפין שתי חביות (ביצה דף לב:) וכמו מקפת וקורא לה שם (נדה דף עא:) לשון מקריב ומגיען זה לזה. ואסור לחבר להפריש ממה שאין לפניו על מה שלפניו דשמא אותו שהוא סומך עליו אינו בעין שנאבד או נרקב ונמצא שאין אומר כלום ואוכל טבלים:

ממקום אחר. שמא הוי ליה ירק תלוש בביתו ואמר הרי הוא מעשר על אגודה זו:
Tossefoth (non traduit)
ודילמא נתן עיניו בצד זה ואכל בצד אחר. וא''ת דתנן בפרק במה מדליקין (שבת דף לד.) ספק חשכה מעשרין את הדמאי הא ודאי חשכה לא אמאי כיון דאפשר ע''י נותן עיניו בצד זה ואוכל בצד אחר אם כן יהא מותר להפריש בשבת כדמוכח בפרק נוטל (שבת דף קמא:) ד רבי יהודה אומר אף מעלין את המדומע באחד ומאה ופריך בגמרא (שם דף קמב.) והא מתקן הוא ומשני הא מני רבי שמעון בן אלעזר היא דאמר נותן עיניו בצד זה ואוכל בצד אחר ולהכי לא חשיב תקון בשבת כשמעלה ויש לומר דשאני מדומע שכבר היה נתקן אבל תחלתו של טבל לא שרי על ידי דאפשר ליתן עיניו בצד זה ולאכול בצד אחר. [וע''ע תוספות גיטין לא. ובמנחות נה. ובבכורות נט. ד''ה במחשבה]:

וְדִלְמָא לָאו אַדַּעְתֵּיהּ הַשְׁתָּא בְּהֶמְתָּן שֶׁל צַדִּיקִים אֵין הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא מֵבִיא תַּקָּלָה עַל יָדָן צַדִּיקִים עַצְמָן לֹא כָּל שֶׁכֵּן
Rachi (non traduit)
לאו אדעתיה. שכח ר' מאיר ולא עשרו ולעולם סבירא ליה דבעי עשורי:
אֲמַר לֵיהּ רַבִּי יִרְמְיָה לְרַבִּי זֵירָא וְהָא רַבִּי מֵאִיר עָלֶה בְּעָלְמָא הוּא דְּאָכֵיל אֲמַר לֵיהּ מֵאֲגוּדָּה אַכְלֵיהּ וּתְנַן יָרָק הַנֶּאֱגָד מִשֶּׁיֵּאָגֵד
Rachi (non traduit)
עלה בעלמא. דאכילת עראי היא ושריא בארץ:
משיאגד. הוקבע למעשר ונאסר באכילת עראי:
הנאגד. שדרכו לאוגדו:
מאגודה אכליה. דמשנאגד אסור לאכול עראי:
וְקָסָבַר קְדוּשָּׁה רִאשׁוֹנָה קִדְּשָׁה לִשְׁעָתָהּ וְלֹא קִדְּשָׁה לֶעָתִיד לָבֹא וְהִנִּיחוּם כְּדֵי שֶׁיִּסְמְכוּ עֲלֵיהֶן עֲנִיִּים בַּשְּׁבִיעִית
אִישְׁתְּמִיטְתֵּיהּ הָא דְּאָמַר רַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן אֶלְיָקִים מִשּׁוּם רַבִּי אֶלְעָזָר בֶּן פְּדָת שֶׁאָמַר מִשּׁוּם רַבִּי אֶלְעָזָר בֶּן שַׁמּוּעַ הַרְבֵּה כְּרַכִּים כְּבָשׁוּם עוֹלֵי מִצְרַיִם וְלֹא כְּבָשׁוּם עוֹלֵי בָּבֶל
Rachi (non traduit)
הרבה כרכים כבשו עולי מצרים. וקדשום בקדושת הארץ ולא כבשום עולי בבל לקדשם בשניה ולכך לא כבשום דקסברי הואיל והותרו הותרו דקדושה ראשונה בטלה דכי קדשה יהושע לשעתה קדשה ולא לעתיד לבא כשגלו בימי נבוכדנצר ולא רצו להחזיר קדושתה כדי שיהא מותר לחרוש ולזרוע שם בשביעית שאין נוהגת בחוצה לארץ ויסמכו עליהן עניים ליטול לקט שכחה ופאה ומעשר עני ובית שאן מהן היתה ואותן שקדשו הן לא בטלו בחורבן שני כדאמרינן ביבמות בהערל (יבמות דף פב:) והביאך ה' אלהיך אל הארץ אשר ירשו אבותיך וירשתה ירושה ראשונה ושניה יש להם שבטלה ירושה ראשונה ונקראת שניה ירושה אבל ירושה שלישית אין להם שהשניה לא פסקה הלכך בימי רבי נהגו איסור בארץ:
אשתמיטתיה. ליהודה בריה דר''ש בן פזי:
מַתְקֵיף לַהּ יְהוּדָה בְּרֵיהּ דְּרַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן פַּזִּי וּמִי אִיכָּא לְמַאן דְּאָמַר דְּבֵית שְׁאָן לָאו מֵאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל הִיא וְהָכְתִיב וְלֹא הוֹרִישׁ מְנַשֶּׁה אֶת בֵּית שְׁאָן וְאֶת בְּנוֹתֶיהָ וְאֶת תַּעְנַךְ וְאֶת בְּנֹתֶיהָ
Rachi (non traduit)
הוריש וגו'. אלא הניחום למס עובד ויושבים ביניהם:
מַאן דְּאָמַר מְזִיחִין כְּדִכְתִיב וְלֹא יִזַּח הַחֹשֶׁן וּמַאן דְּאָמַר אֵין מַזְנִיחִין דִּכְתִיב כִּי לֹא יִזְנַח לְעוֹלָם ה' וּמַאן דְּאָמַר מַזְחִיחִין דִּתְנַן מִשֶּׁרַבּוּ זְחוּחֵי הַלֵּב רַבּוּ מַחְלוֹקוֹת בְּיִשְׂרָאֵל
Rachi (non traduit)
זחוחי. לשון גבוהי הלב שלא דקדק מפי רבו כל צרכו וסמכו על לבם:
מִכָּאן לְתַלְמִיד חָכָם שֶׁאָמַר דְּבַר הֲלָכָה שֶׁאֵין מְזִיחִין אוֹתוֹ וְאָמְרִי לָהּ אֵין מַזְנִיחִין אוֹתוֹ וְאָמְרִי לָהּ אֵין מַזְחִיחִין אוֹתוֹ
Rachi (non traduit)
מזחיחין. לומר גאותך גרמה לך שלא הטית אוזן לשמוע דבר כהלכתו מפי רבך. לישנא אחרינא מגביהין ומסלקין אותו מדבריו:

מזניחין. משקצים את דבריו:
מכאן. שראינו שקבל רבי עדות זו ולמד הימנה אע''פ שדבר תימה הוא שהרי מעולם היו נוהגין בו איסור למדנו שאין מזיחין תלמיד חכם האומר דבר הלכה חידוש לאמר לא שמעת. אין מזיחין אין מבדילין אותו משמועתו לאמר חזור בך:

אֶלָּא מָקוֹם הִנִּיחוּ לוֹ אֲבוֹתָיו לְהִתְגַּדֵּר בּוֹ אַף אֲנִי מָקוֹם הִנִּיחוּ לִי אֲבוֹתַי לְהִתְגַּדֵּר בּוֹ
Rachi (non traduit)
להתגדר. להתגדל:
מקום הניחו. כשיבאו בנינו אחרינו אם לא ימצאו מה לתקן במה יגדל שמם:
Tossefoth (non traduit)
אלא מקום הניחו לו אבותיו להתגדר בו. תימה דלא משני הכי בפרק במה בהמה (שבת דף נו:) דדרשינן ואת הבמות אשר על פני ירושלים אשר בנה שלמה (אותם בער יאשיהו) כו' אפשר בא אסא כו' אלא מקיש ראשונים לאחרונים מה אחרונים לא עשו ותלה בהן אף כו' ואמאי לא משני דמקום הניחו לו אבותיו להתגדר בו כדמשני הכא ויש לומר דבשלמא הכא גבי נחש הנחושת לפי שנעשה על פי הדבור טעו בו הראשונים והיו סבורים שהיה אסור לבערו אלא התם במה היו טועין שלא לבער אותן הבמות:
Textes partiellement reproduits, avec autorisation, et modifications, depuis les sites de Torat Emet Online et de Sefaria.
Traduction du Tanakh du Rabbinat depuis le site Wiki source